מאמרים

בחלק א דיברנו על שנותיו הראשונות, עד תום מלחמת וייאטנם ה-1

כל מי שהיה בוייאטנם – מכיר אותו. וייאטנם לא היתה כמו שהיא, אלמלא הו צ'י מין (Hồ Chí Minh). אבל רובכם לא יודע שאם הו צ'י מין היה נולד בזמן אחר – הוא היה מתגלה לנו כמשורר וסופר וייאטנמי מהשורה הראשונה. אז הוא הלך לחפש אתונות (התנגדות לקולוניאליזם הצרפתי) ומצא מלוכה (ייסוד הלאומנות הוייאטנמית והמדינה המודרנית של היום)!

אמנות מודרנית אסורה התקיימה בארצות האסלאם הערביות כבר מהקולוניאליזם ה-2, בו ארצות כמו אנגליה וצרפת הצטרפו לארצות הקולוניאליות הקלאסיות (מאוחר, אבל עדיף מלא כלום) – כלומר ב-200 שנים האחרונות. אבל בהיחבא, בחדרי חדרים, מעט ממנה זלג החוצה לגלריות ומוזיאונים מערביים לאורך כל הזמן הזה. רוב האמנים נזהרו מאוד באמנותם בסביבתם המוסלמית.
בעשרים שנה האחרונות – הן בשל חילופי גברא במסדרון השלטון בחלק מארצות ערב ומגמת המודרניזציה והן בשל האביב הערבי – האמנות הזו יוצאת החוצה, גם למערב וגם למוזיאונים באותן ארצות עצמן.

מי שמטייל בוייאטנם, בלאוס, בדרום סין, במיאנמר (בורמה) ובצפון תאילנד פוגש אנשים מקבוצות אתניות רבות, השומרות על מנהגיהן, על הופעתם ועל הטריטוריה שלהן. קבוצות צבעוניות שאנו נהנים לבקרן ולהכירן ותוהים אם צבעוניותם אמיתית או שהיא בשבילנו, התיירים. אבל השאלה האמיתית היא איך הן התרכזו באזורים אלו.

זהו חלק א של מאמר, שנכתב בשלביה הראשונים של המהפכה הצבאית ופורסם ב"מסע אחר". חלקו השני של המאמר נכתב בימים אלו.

אאונג סאן סו צ'י, פעילת זכויות האדם המאוד פעילה במיאנמר (בורמה), הייתה כלואה בביתה שנים והפכה להיות סמל המאבק לדמוקרטיה. סן סו צ'י חזרה ונכלאה בימים האחרונים במעצר בית בשל הפיכה חוזרת של הצבא. החזרה אחורנית עם ההשתלטות הצבאית לימים חשוכים – לא פשוטה לאוכלוסיית מיאנמר.

בניגוד למערב, בסין לא תופסים דברים כשחור או לבן. זו הסיבה שמאו, שהיה מנהיג עריץ וקשה והטיל עונשים נוראיים על מי שהתנגד לו, לא נתפס על ידי הסינים כאיש רע, שכן גם הדברים הטובים שעשה בראשית דרכו עומדים לזכותו. על השלטון הקיסרי המושחת, השלטון המאואיסטי הנוקשה ומה שביניהם – במלאות 70 שנה לעלייתו של מאו לשלטון